רגולציה של נותני שירותים פיננסיים בישראל | 2019

רקע: איסור הלבנת הון
"בשנת תש"ס-2000 נפל דבר במשפט ישראל. אל "שדה החוחים" של העבירות הפליליות במשפטנו ניתוֹסֵף קוֹץ חדש – זן חדש של עבירות – הלא הן עבירות הלבנת הון. פנים רבות לעבירות אלו, אך עיקרן הוא "…עשיית פעולה ברכוש, לעתים באמצעות המערכת הפיננסית, במטרה להטמיע רכוש, שמקורו בפעילות עבריינית, בתוך רכוש הנושא אופי חוקי ותמים, תוך טשטוש מקורו הבלתי חוקי של הרכוש" (הצעת חוק איסור הלבנת הון, תשנ"ט-1999, ה"ח 420)

חוק איסור הלבנה נועד לפגוע בתשתית ובאמצעים המשמשים את מלביני ההון, וסב הוא סביב שני נושאים עיקריים: האחד, הגדרת המעשים הבאים בגדר עבירות הלבנת הון וקביעת סנקציות בגינם; השני, יצירת מנגנון מינהלי של אכיפה באמצעות הטלת חובות דיווח על נותני שירותים פיננסיים למיניהם על פעולות לקוחותיהם והקמת מערך פיקוח ובקרה, ובראשו הרשות לאיסור הלבנת הון האחראית על יישום החוק ועל ריכוז המידע המצטבר מכוחו"נ
מתוך ע"א 9796/03 שם טוב נגד מדינת ישראל, פ"ד נט(5) 397, 405, 415

למעלה מ-15 שנה עובר למועד כתיבת שורות אלה חוקק בכנסת חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: "החוק"). החוק שנתקבל נחשב בעיני רבים כאחד החוקים המורכבים שידע ספר החוקים של מדינת ישראל, לא רק בשל ניסוחו המשפטי המסובך אלא ובעיקר – עקב סוג העבירות שבהן מטפל החוק והחובות שהנו מטיל בהקשר זה על גופים פיננסיים.

עבירות הלבנת הון הנן זן של עבירות מורכבות המשלבות פעולות פיננסיות מתוחכמות אשר בד"כ אינן מוכרות ו/או מובנות למי שאינם עוסקים בתחום. למעשה, גם אלה אשר עוסקים בתחום הפיננסים יתקשו לאתר פעולות מתוחכמות שמטרתן הלבנת כספים, זאת משום שפעולות אלה מלוות לעיתים קרובות בהעברות כספים, הפקדות ומשיכות מזומן, קבלת אשראי ואף השקעות בני"ע אשר עטופות במסווה של פעולות נורמטיביות של לקוחות, כך שקשה יהיה להבדילן ולזהותן ככאלה שמטרתן הלבנת כספים. לכך מתווספת העובדה כי קיימות אינספור דרכים לבצע עבירה של הלבנת הון. לפיכך, ולאור ההבנה כי הבנקים ומתווכים פיננסיים נוספים מנוצלים ע"י עבריינים לצורך פעילויות פיננסיות שעניינן הסתרת רכוש אסור והטמעתו, הוחלט להפכם לחלק מהמאבק המדינתי בהלבנת הון באופן פעיל במסגרת הוראות החוק, באמצעות השתת חובות שעניינם זיהוי והכרת הלקוח, אימות נתוני זהות לקוחות, דיווח אובייקטיבי אוטומטי על טרנסאקציות מעל סכומים מסוימים, וכלה בחובת מעקב אחר סבירות הפעילות המתבצעת בחשבון ביחס למידע הקיים אודות הלקוח, ודיווח לרשויות אודות פעילות בלתי רגילה אשר יש חשד כי היא קשורה להלבנת הון.

חובות חדשות אלה להן נדרשו התאגיד הבנקאיים ושאר המתווכים הפיננסיים במסגרת החוק יצרו שינוי תפיסתי בסיסי במסגרת עבודתם של גופים אלה מול לקוחותיהם, וחייבו אותם בהכתבת תכניות ציות ורגולציה פנימית אשר יוודאו את עמידתו של התאגיד בכל הוראות החוק כאשר הסנקציה בגין הפרת החובות נעה בין עיצומים כספיים ניכרים על התאגיד ויכולה להגיע אף לכדי אחריות פלילית שלו ושל עובדיו לעבירות הלבנת הון בגין מניעת דיווח.

קבלת חוק איסור הלבנת הון גררה ביקורת רבה מצד מצד אלו אשר טענו כי הפגיעה באמון הלקוח ובסודיות הבנקאית באופן זה הנה בלתי מידתית, הן בעצם הנהגת משטר הדיווחים הגורף לרשות אודות פעולות של לקוחות והן בשל נזק פוטנציאלי שיכול להיגרם ללקוח ע"י הוצאת דיווח בלתי נכון ע"י התאגיד הבנקאי אשר יכול להוביל לפתיחת חקירה משטרתית נגדו בלא שתינתן לו האפשרות לעיין בחומר שדווח בעניינו. טענה נוספת עסקה בעניין הפיכת הבנקאים ל"חוקרים פרטיים" בשירות גופי המודיעין המדינתיים במסגרת הוראות החוק, בעל כורחם וללא הכשרה מתאימה, כאשר כשלון בקיום משטר הדיווחים יכול להטיל עליהם אחריות פלילית אשר יכולה לעלות לכדי עבירה שדינה 10 שנות מאסר בגין 'מניעת דיווח' לפי סעיף 3(ב) לחוק. אין חולק כי החוק שינה את המציאות הכלכלית-הרגולטורית במדינת ישראל ללא היכר.

הבנקים בישראל, אשר במשך שנים עודדו לקוחות מכל העולם (יהודים אך לא רק) מטעמים פיננסיים ברורים לפתוח אצלם חשבונות ולהזרים לתוכם כסף – כל סוג של כסף – מבלי לשאול שאלות אודות מקורו או לאמת את פרטי בעלי החשבון, נדרשו לפתע לתובנה שבניגוד לתורה שעליה גדלו, לכסף כיום דווקא "יש ריח" והמציאות הרגולטורית שנוצרה מחייבת אותם כעת להמנע באופן פעיל ותמידי מעבירות הלבנת הון ע"י פעולות אקטיביות כגון בירור מקור הכספים המופקדים ע"י הלקוחות ודרישת אסמכתאות (עד כדי סירוב קבלת כספים או ניהול חשבונות שיש חשד שנעשית בהם פעילות הלבנת הון), עריכת שאלון הכר את הלקוח מפורט אשר בסופו נקבע סיוג הסיכון של הלקוח, דיווח אודות פעולות וניסיון פעולות של לקוחות ועוד. הבנקים קיבלו את החקיקה החדשה בנושא איסור הלבנת הון בחריקת שיניים ומתוך חוסר ברירה.

הציות לחוק הפך את עבודת הבנקאי בעידן הנוכחי לכזו שאיננה פשוטה כלל ועיקר. הוא צריך לתשאל, גם כשלא נעים, לבדוק, לוודא, להבין ולדווח הלאה על דברים שלהבנתנו חשודים. אם לא ידווח, אם לא יבין על מה לדווח, הוא יכול למצוא את עצמו ליד בנקאים כמוהו אשר עמדו כבר למשפט על הלבנת הון שביצעו לקוחותיהם בגין כך שלא דיווחו על פעילות הלקוחות (פרשת בנק הפועלים-סניף הירקון). כך הפך בין רגע חוק איסור הלבנת הון את הבנקאי מיועץ דיסקרטי למשתף פעולה בעל כורחו של רשויות אכיפת החוק, וכך נקברו גם יסודותיה של הסודיות הבנקאית בישראל.

מהי הלבנת הון

הביטוי "הלבנת הון" מתייחס לתהליך שבו מוסתר ומטושטש מקורו הבלתי חוקי של רכוש – כספים, אך לא רק- שהושגו בעבירה, לרבות טישטוש זהותו של בעל הזכויות בכספים

הביטוי "הלבנת הון" התפתח ככל הנראה בתקופת האיסור על מכירת משקאות חריפים בארצות הברית (1919 – 1933). שיטות רבות הומצאו במטרה להסוות את מקורות הכסף שהורווח על ידי מכירה לא חוקית של משקאות חריפים. שיטה אחת הייתה הימור חוקי במכונות מזל – שיטה פשוטה להפיכת כמות מטבעות אדירה למטבע עובר לסוחר. עוד עסק שנוצל למטרה זו היה מכבסות, ומשם מקור הביטוי.

למעט בשמו, המילים "הלבנת הון" כמעט שאינן מופיעות בגוף החוק והעבירה עצמה מוגדרת משפטית כ"עשיית פעולה ברכוש אסור במטרה להסתיר או להסוות את מקורו, את זהות בעלי הזכויות בו, את תנועותיו או עשיית פעולה בו". החקיקה המודרנית מתייחסת כיום להגדרת "הון שחור" באופן רחב אשר נתון לשינויי מדיניות. לפיכך באמרנו "רווחי עבירה" אין הכוונה לכל עבירה באשר היא, אלא מדובר ברשימה סגורה של עבירות ("עבירות מקור") שאותם קבע המחוקק ככאלה שהרווח שנוצר לעבריין מביצוען ייחשב רכוש אסור.
כך, לצד עבירות מקור קלאסיות כגון סחר בבני אדם, סמים, בנשק, רצח, שוחד והימורים, ניתן גם למצוא עבירות ני"ע ועבירות של הפרת זכויות יוצרים אשר חוסות תחת החוק ואשר רווח שהושג לעבריין כתוצאה מהן ייראה כרכוש אסור. בהתאם לחוק עשיית פעולה במטרה לטשטש את מקורו של רכוש אסור כאמור, על מנת להפכו לנכס לגיטימי ואף עצם ההחזקה באותו רכוש בידיעה כי הנו רכוש אסור מהווים פשע שעונשו כבד לעיתים אף מעונשה של עבירת המקור עצמה.

המצב במדינת ישראל

עד לחקיקת החוק (2000) היוותה ישראל כר נוח לפעילות מלביני ההון. חברו לכך מספר גורמים: התחזקות הפשע המאורגן במדינות חבר העמים והידוק הקשרים הדיפלומטיים והכלכליים עמן, שינוי המפה הכלכלית של המזרח התיכון ופתיחת אופציות חדשות של זרימת כספים לאזור, כמו גם נתיבים חדשים של סחר בסמים, הליברליזציה בתחום הפיקוח על מטבע החוץ ועידוד השקעות פיננסיות בישראל, והכללים הנוקשים לשמירת הסודיות הבנקאית הנוהגים בישראל. לכך יש להוסיף גם את עניין צביונה היהודי של המדינה והתחייבותה עוד מקדמת דנא במסגרת חוק השבות לקליטה ומתן אזרחות אוטומטית ליהודי העולם כולו, ללא בדיקה באשר למקורות נכסיהם ועושרם.
עקב כל האמור ולאור הפיגור ברגולציה בישראל ביחס לשאר מדינות העולם המערבי על מנת לחלץ את ישראל מהיכללות ברשימה השחורות של ארגוני איסור הלבנת הון בינ"ל, פעל משרד המשפטים בהתייעצות עם המשטרה, רשויות המס השונות, בנק ישראל, איגוד הבנקים ובשיתוף גופים נוספים לצורך גיבוש מדיניות בנושא איסור הלבנת הון אשר ההולמת את המציאות הקיימת בישראל.

חוק איסור הלבנת הון נתן את התשובה וההסדרה הציבורית הרשמית בישראל בדבר מחוייבותה של המדינה להילחם בתופעת הלבנת ההון. החוק נחקק אמנם באוגוסט 2000, אך הפרק העוסק בחובות המוטלות מכוחו על נותני שירותים פיננסיים נכנס לתוקפו רק ב-17 לפברואר 2002 (כשנה וחצי לאחר חקיקת החוק). בסמוך למועד זה נחקקה גם חקיקת משנה מסועפת על מנת ליישם את הוראות החוק. הוקמה "הרשות לאיסור הלבנת הון" והוקם במסגרתה מאגר מידע מיוחד אשר אליו יועברו הדיווחים שיעברו מאת המוסדות הפיננסיים.

אימוץ החוק בארץ לווה בקשיים לא מעטים בין היתר משום שהיווה מהפכה פיננסית של ממש בכל הנוגע להעדפת המאבק בהלבנת ההון על פני עקרונות וזכויות בתחומים דוגמת הגנת הפרטיות, סודיות בנקאית, חסיונות וחובות אמון. יחד עם זאת, עקב כך שחובות כגון אלו היו מקובלות בחקיקה של מדינות מערביות רבות כבר למעלה מעשור טרם קבלת החוק בארץ, ומתוך הכרה בצורך להגן על המוסדות הפיננסיים מפני ניצולם בידי עבריינים, מפני פגיעה בשמם הטוב, ובתקינות עסקיהם כתוצאה מכך, הרכבת יצאה לדרך והחקיקה החדשה נכנסה לשלבי יישום בבנקים, בחברות ביטוח, חברי בורסה, מנהלי תיקים, נותני שירותי מטבע וב-2015 הוטלו אף לראשונה חובות זיהוי רישום ודיווח לפי החוק גם על יהלומנים וכן על עורכי דין ורואי חשבון בפועלם כנותני שירותים עסקיים.

חברות טכנולוגיה פיננסית

השינויים הטכנולוגיים של המאה ה-21 הביאו להקמתן של חברות טכנולוגיה פיננסיות (פינטק) רבות אשר ביקשו להציע ללקוחותיהם פלטפורמה לפעילות פיננסית אלטרנטיבית לזו שהציעו הבנקים בתחום המסחר בשוק ההון, אשראי, מסחר, העברות כספים ותיווך פיננסי. לרוב, עיסוקם של לקוחות אלה נופל במסגרת אחד העיסוקים הטעונים רישום של עוסק כ"נותן שירותי מטבע" לפי חוק איסור הלבנת הון, עובדה אשר מחילה על חברות אלה באופן אוטומטי חובות בתחום איסור הלבנת הון כפי שיודגם בקצרה בהמשך. מעניין לציין כי העיסוק של מתן שירותי מטבע כוון בראשית עם חקיקתו של חוק איסור הלבנת הון כלפי תעשיית החלפנות והמרת הכספים (צ'יינג'ים) אשר הייתה בעלת מוניטין בעייתי ביחס לסיוע בהלבנת הון ללקוחותיהם. אולם עם השנים נוספו לתחולת ההגדרה נותני שירותים פיננסיים נוספים בלתי מפוקחים אשר לא נכללו במפורש בצווים האחרים ואשר ביקשו לקיים פעילות תיווך הפיננסי עבור לקוחותיהם. עובדה זו יצרה בעייתיות מסוימת, כאשר הצו אשר מחיל את החובות על אותן חברות טכנולוגיה נכתב למעשה במקור עבור תעשיית החלפנות ואינו מותאם לאופי הפעילות הפיננסית והממשק הדיגיטלי שבו עוסקות חברות אלה. חשוב לציין כי מתוך כוונה לפתוח את שוק השירותים הפיננסיים בישראל לתחרות, מונתה בשנת 2015 על ידי שר האוצר ועדה מיוחדת (ועדת שטרום) אשר המליצה על שינוי חקיקתי מקיף בתחום אשר יכלול בין היתר ביטול הגדרת העיסוק של נותני שירותי מטבע, לרבות הפרדת כל פעילות האשראי מן ההגדרה והקמת רגולטור חדש ומקצועי אשר יעסוק באישור רישום ופיקוח על חברות אלה. לפיכך, חברות למתן אשראי ו\או חברות אשר מפוקחות כיום ע"י רשם נותני שירותי מטבע במשרד האוצר ואשר עוסקות במתן שירותי אשראי תאלצנה לשנות את רישיון העיסוק שלהן בהתאם לחקיקה החדשה ולעמוד בדרישות רגולטוריות מחמירות יותר הכוללות דרישות הון עצמי, נזילות, פיקוח על ריביות, בדיקות נאותות לבעלי השליטה ולנושאי משרה בחברות אלה ועוד.

2016-(חוק הפיקוח על שירותים פיננסים (שירותים פיננסיים מוסדרים

בתחילת חודש אוגוסט 2016 פורסם ברשומות חוק שירותים פיננסיים מוסדרים אשר הפך למעשה את הקערה על פיה בתחום הרישוי והפיקוח על נותני שירותים פיננסיים חוץ מוסדיים. החוק מבטל כליל את הגדרת נותן שירותי מטבע שבחוק איסור הלבנת הון וקובע סטנדרטים חדשים ומחייבים כלפי אותם נותני . שירותים לצורך הכשרתם כאלטרנטיבה למערכת הבנקאית המסורתית. על השפעתו הצפויה של החוק ודרישותיו החדשות ראה מאמר שפורסם בעיתון "גלובס" בקישור שלהלן.

כתבה בגלובס: ניתוח שוק – ענף הצ'יינג'ים בישראל לפני צונאמי

חוק אשראי הוגן, תשנ"ג-1993

בחודש אוגוסט 2017 פורסם חוק אשראי הוגן, שהנו תיקון מקיף שנעשה לחוק הלוואות חוץ בנקאיות וקבע תניות חוזיות חדשות שעל מלווה לכלול בחוזה ההלוואה לרבות גילוי מלא של הריבית ופרטי העסקה המלאים יחד עם הגבלה חדשה שנוספה בחוק לגבי הריבית המקסימלית שאותה ניתן לגבות בעסקת הלוואה (ריבית בנק ישראל + 15% או ריבית בנק ישראל + 20% בעסקאות מימון קצרות מועד) והגבלה על ריבית הפיגורים הניתנת לגביה בחוזה הלוואה. מובהר כי הגבלת הריבית מתייחסת לריבית האפקטיבית על ההלוואה. החוק חל על כל מלווה וכן מגדיר "מלווים מוסדיים" שהנם כל אותם גופים מפוקחים העוסקים במתן אשראי כגון בנקים, נותני שירותי אשראי וכו'. בין היתר נקבע בהוראות החוק, שחלקו פלילי וחלקו מתייחס לעיצומים כספיים מנהליים שיוטלו על מפרי החוק ע"י הרגולטור, כי בכל הנוגע ליכולת אכיפת החוזה ע"י המלווה במקרה של אי תשלום תהיה לרשם ההוצאה לפועל סמכות לסרב להתחיל הליכי גבייה מחייב, אם נוכח על פניו כי חוזה ההלוואה אינו עומד בדרישות הגילוי של החוק. סמכות דומה ניתנה לבית המשפט בבואו לדון בתביעות חוב שהחוק חל עליהן.

משמעות אי יכולת פתיחה בהליכים כנגד חייבים הנה מרחיקת לכת עבור העוסקים במתן הלוואות שכן אי עמידה מדוקדקת בהוראות החוק בעת העמדת האשראי יכולה להביא לביטולו של החוזה ע"י בית המשפט או לאי יכולת גביית או אכיפת החוזה שנכרת עם הלקוח.

החוק חל על כל מי עוסק במתן אשראי או תיווך באשראי ללקוחות שהנם יחידים או עוסקים. בשלב זה החוק אינו חל על מתן אשראי לתאגידים אולם במסגרת החוק ניתנה הסמכות להוסיף לתחולת החוק גם מתן אשראי לתאגידים מסוג שייקבע, זאת מתוך ההבנה כי גם תאגידים מסוג מסויים או עד טווח פעילות מסויים יזקקו גם הם להגנתו של החוק.

מטבעות קריפטוגרפיים

חרף ההגבלות לרישום למסחר וצירוף למדדים שהטילה הבורסה לניירות ערך על חברות העוסקות בכרייה או מתן שירותים בתחום המטבעות הקריפטוגרפיים, יש לציין כי חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים מוסדרים אשר חדשנות ותחרות הנן חלק ממטרותיו המוצהרות דווקא כלל בתוכו לראשונה את המטבע הוירטואלי נכס פיננסי לפי החוק. משמעות הדבר היא כי חברות המציעות שירותים במטבעות וירטואליים חבות גם ברישוי כנותן שירות בנכס פיננסי ועמידה במלוא התנאים לגופים פיננסיים שנקבעו בחוק.

פלטפורמות מסחר – זירת סוחר לחשבונו העצמי

החל משנת 2015 חברות טכנולוגיה אשר עוסקות במתן פלטפורמות מסחר ללקוחותיהם על חוזי הפרשים.
מכל סוג על נכסי בסיס פיננסיים כגון מניות, אג"ח, אופציות, מטבעות או מדדים, חבות ברישום כזירת סוחר ברשות ניירות ערך לפי חוק ניירות ערך. חברות אלה אף מפוקחות לעניין איסור הלבנת הון ע"י רשות ניירות ערך ולא ע"י הרשם לנותני שירותי מטבע במשרד האוצר. הסיבה לייחודן של חברות אלה היא העובדה שלרוב החברה היא זו שמפעילה את פלטפורמת המסחר והיא אף מהווה את הצד הנגדי מול רוב העסקאות שמבצע הלקוח. עקב בעיית ניגוד העניינים המובנית אשר נוצרת במצב זה ומתוך עיקרון של הגנה על כספי המשקיעים (מטרתה ותכליתה של רשות ניירות ערך) סווגו חברות אלה כזירת סוחר והן מושא לביקורת ואכיפה שוטפת של ידי רשות ניירות ערך גם בנושאי הלבנת הון, מכח צו איסור הלבנת הון ייעודי שנבנה עבורם.

במאמר מוסגר יש לציין כי החל משנת 2011 נתקבל בכנסת חוק ייעול הליכי אכיפה ברשות ניירות ערך, אשר נקרא גם בשם חוק האכיפה המנהלית ועיקרו עריכת שינויים רוחביים בחוקי ניירות ערך (חוק ניירות ערך, חוק הייעוץ, חוק השקעות משותפות בנאמנות וחוק החברות) על מנת ליתן בידיה של רשות ניירות ערך כלים מנהליים לצורך הטלת קנסות כבדים על חברות בורסאיות וחברות שמציעות שירותים פיננסיים בתחום שוק ההון ללקוחותיהם. במסגרת החוק פרסמה רשות ניירות ערך את מסמך הקריטריונים להכרה בתכנית אכיפה אפקטיבית של תאגיד למניעה של עבירות ניירות ערך על ידו או על ידי עובדיו. מדובר למעשה בתכנית ציות אשר עוסקת באופן ייחודי בנושאי מניעת עבירות ניירות ערך. לפיכך, חברות העונות להגדרה של זירת סוחר חבות, בנוסף לחובות בתחום איסור הלבנת הון גם בחובות של בניית תכנית אכיפה יעילה, זאת על מנת להגן על עצמה ובכיריה מאישומים פליליים ע"י רשות ניירות ערך אם האחרונה תפתח בחקירה כנגד החברה בגין עבירות על חוקי ניירות ערך.

מארג החובות שהוטל על נותני שירותים פיננסיים במסגרת החוק

בהתאם לחוק ובהסמכתו המפורשות, החלו הרגולטורים הרלוונטיים לפרסם צווי איסור הלבנת הון אשר מפרטים את הדרישות והסטנדרטים המצופים למניעת הלבנת הון מהתאגידים הפיננסיים אשר תחת פיקוחם. למרות שבסיס הצווים דומה ועיקרו השתת חובות חדשים בתחום הדיווח לרשות איסור הלבנת הון, זיהוי ואימות, הכר את הלקוח, מינוי קצין ציות, שמירת מסמכים וכד' – ביחס לכל נותני השירותים הפיננסיים, קיימים הבדלים בין נותני השירותים השונים באופן יישום הדרישות. כך למשל בנקים נדרשים לבירור מקיף מול הלקוח ביחס לפעילות בלתי רגילה שבוצעה על ידו בעוד שנותני שירותים אחרים חבים בדיווח בלבד ללא הצגת שאלות נוספות ללקוח. דוגמא נוספת לשונות בין הצווים היא הצורך לדווח לרשות לא.ה.ה אודות פעולה בלתי רגילה של לקוח אשר הושמטה מהחובות שמטיל הצו לנותני שירות עסקי לעומת שאר הגורמים המפוקחים (הטענה הייתה כי חובת הדיווח פוגעת בחסיון עו"ד-לקוח), בנוסף ניתן למנות את השונות בספי הדיווח לרשות לא.ה.ה בגין פעילות הלקוחות ועוד.

בין החובות שהוטלו על נותני השירותים הפיננסיים במסגרת החוק והצווים השונים ניתן למנות:

• חובת זיהוי, אימות סיווג סיכון והכרת פעילות הלקוח (K.Y.C) 
• חובת דיווח לרשות לאיסור הלבנת הון על פעולות לקוחות מעל ספים שנקבעו 
• חובת דיווח לרשות לאיסור הלבנת הון אודות פעילות בלתי רגילה של לקוחות 
• איסור גילוי ואפשרות עיון ללקוח אודות דיווח שיצא אודותיו 
• חובת ניהול רישומים ושמירתם 
• חובת מינוי אחראי לענייני הלבנת הון – קצין ציות

סעיף 8 לחוק מטיל על כלל התאגידים הפיננסיים עליהם הוא חל את החובה למינוי אחראי לענייני הלבנת הון, אשר תפקידו יהיה להדריך את העובדים בכל הנוגע לאופן מילוי החובות הקבועות בסעיף 7 לחוק ובצו וכן לפקח ולוודא כי ההוראות מבוצעות בהתאם לנדרש בחוק.

רגולטורים שונים

הגם שדיווחי הגופים הפיננסיים מתרכזים כולם במחשבי הרשות לאיסור הלבנת הון, הרשות עצמה איננה גוף חוקר אלא גוף מודיעיני בלבד אשר עיסוקו בבניית מאגר נתונים לצורך הצלבות מידע בחקירה של פשיעה פיננסית ע"י רשויות החוק וגופי הביטחון. למעשה, הסמכות לאכיפת החובות הרגולטוריים לפי החוק ניתנו בידיהם של כמה רגולטורים שונים, בהתאם לאופי הפעילות הפיננסית. כך לדוגמה, אכיפת חובות הבנקים נעשית ע"י בנק ישראל, חובות חברות הביטוח נאכפות ע"י אגף הפיקוח על שוק ההון במשרד האוצר, חברות מנהלי תיקי השקעות מפוקחות ע"י רשות ניירות ערך ונותני שירותי מטבע מפוקחים ע"י הרשם לנותני שירותי מטבע במשרד האוצר והחל מ-2017 ע"י המפקח החדש על שירותים פיננסיים מוסדרים במשרד האוצר אשר ירכז תחתיו גם את הפיקוח על בנקים קואופרטיביים זעירים ואגודות אשראי.

עודכן לאחרונה: יולי 2019